למה לא אהבתי את ההטרלה של עיריית תל אביב (ואיזו אמת עצובה היא חושפת על הישראלים בפייסבוק)?

מאת סתיו זיו, 5.11.2017

מה אני הכי שונאת בלכתוב על קייס סטאדי ויראלי? להסביר מה היה שם בדיוק.

כאילו, אם זה ויראלי, אז למה אני צריכה להסביר? ומצד שני, תמיד צריך להסביר. אוקיי, אז הנה, ממש במהירות.

עיריית תל אביב פרסמה את הפוסט הזה, להלן: ''אנחנו דיקטטורה - תמותו'':

למעבר לפוסט הקליקו על התמונה

ולאחר כמה שעות פרסמה את הפוסט הזה: להלן, ''אנחנו לא באמת דיקטטורה, ואנחנו מחנכים אתכם עכשיו''.


למעבר לפוסט הקליקו על התמונה


בתווך היו הרבה מאוד גולשים שכעסו על המציאות האפוקליפטית ששורטטה בפניהם - מציאות בה לא יוכלו להתלונן בפומבי על קקי של כלבים בפלורנטין פינת הקישון, וקצת ספקולציות (פחות מדי אם תשאלו אותי, כולל גופי מדיה שנפלו בפח) - האם זה בכלל אמיתי. והספקולציות הן דבר מעניין, אחזור אליהן בהמשך.

ועכשיו מתחיל הפוסט.

אז,
אני חושבת שדי הרבה זמן לא היה משהו סוחף כל כך ברשת שהרבה מאוד אנשים מדברים עליו, ולכן זה עומד בקריטריונים של להיות קייס סטאדי.

והאמת? יכול להיות שברגעים אלה ממש המהלך הזה מוכתר כמוצלח בקבוצות הווטסאפ של העירייה, אין לי מושג. אבל לתחושתי, הספציפית והאישית מאוד, מהצד של הגולשים זה היה מהלך מעצבן ולא הוגן. ולדעתי, הספציפית והאישית מאוד, יש הוגנות מסויימת שצריך להקפיד עליה שאתה מנהל קהילה. בטח קהילה גדולה כזו.

גילוי נאות: אני חברה טובה של אנשים טובים שעומדים מאחורי המהלך הזה.
 

אז מה ביאס אותי במהלך?

1.ההטרלה היא על חשבוננו – כנקודת מוצא אני חושבת שהטרלה שבאה על חשבון הגולשים (במקרה הזה היא לכאורה איימה לצמצם את חופש הביטוי שלהם), גם אם לזמן קצר, הופכת למבאסת בהגדרה כי מה שהיא עושה זה מהלך של ''מעצבן מעצבן מעצבן, אוי עבדתם עליי, סעמק מעצבן''. או כמו שסיכם את זה מצוין אחד הגולשים אחרי שהבין את הסיפור לאשורו: ''עיריית תל-אביב-יפו אני שונא אתכם שהוצאתם אותי דביל". סליחה על המסר הניו אייג'י, אבל כשעושים מהלך כזה, הוא צריך להביא טוב לעולם – לגרום לגולשים לצחוק, לפרוק, לחייך, או לכל הפחות לא לבאס ולהרעיד את האדמה שעליה הם עומדים.

2.הטרלה טובה היא חצי מדומיינת – זה יישמע מוזר, אבל הטרלות טובות הן כאלה שמרבית הגולשים מבינים שהן לא אמיתיות. עמוד המעריצים של זהבה גלאון, דברים שהחינוכית עושה ועשתה בעבר (אני ממש צריכה למצוא דוגמאות חדשות, מה?), אבי ביטר, אנחנו יודעים שזה לא אמיתי, וזה מה שכיף. האמת שזה קצת דומה לנקודה הקודמת. בצורה קצת מוזרה, כשאתה יודע שמשהו הוא לא אמיתי, אתה יכול ליהנות ולהשתתף בו יותר.  

3.תחילת המהלך הייתה חזקה במאות אחוזים מהפיצוח שלה – הפוסט הראשון של העירייה היה דרמטי. אחד העמודים הכי פעילים בפייסבוק, כזה שנותן שירות לתושב, מכריז כי לא יאפשר את זכות התגובה. זה דבר גדול, ואין פלא שזה עורר כל כך הרבה אמוציות אצל גולשים מכל הארץ, כמו גם איזכורים בתקשורת המדיה. לעומת זאת, הפוסט השני שבעצם היווה את הפיצוח למהלך, היה בסך הכל הכרזה על אירוע מקומי ודי לא מעניין (חודש הדמוקרטיה במערכת החינוך בתל אביב), המרחק בין השניים - במיוחד לאור הטלטלה הרגשית שעברו חלק הגולשים - היה וואחד טרן אוף, וגרם להם להגיד בקול רם (רם מאוד, ראו בתגובות) משהו כמו: ''זה היה שווה את זה?''

4.התוצאה של המהלך היא פטרנליסטית – הפוסט שחושף את המהלך בא לחנך אותנו, ומה שיותר גרוע, הוא בא לחנך לגבי משהו שכולנו כבר יודעים. כאן גם הטקסט לוקה בחסר - הוא לא מדבר את עולם המושגים של הטרלה ברשת. הוא מדבר קומוניקט. הוא גם נגוע ב#מה כאשר קוראים משפט כזה: ''רק רצינו להמחיש עד כמה זה כואב כשפוגעים בחופש הביטוי, אחד מערכי היסוד של הדמוקרטיה'', יום אחרי שכולנו ציינו את רצח רבין.

אז אולי זה ייחשב למהלך מוצלח כשנסתכל על החשיפה, על האינג'יימנט, ועל היקף השיח. אבל ממש כמו אצל הרופאים, אני חושבת שעיקרון הראשון של מנהלי מדיה חברתית צריך להיות: ראשית, אל תזיק.

נ.ב – האמת הכי עצובה שגיליתי כתוצאה מהמהלך הזה היא עד כמה הישראלים קצת בוקים. כל כך הרבה אנשים האמינו שזו באמת הכרזה אותנטית של העירייה, ולא רק זה, בהרבה מאוד קבוצות מקצועיות האמינו שזה מהלך אמיתי. אז על זה מגיע לעירייה כל הכבוד, אבל ייתכן וזה היה בעוכריה.   


נ.ב 2 - הכל ברוח טובה ומקצועית, אני אוהבת את עיריית תל אביב וחושבת שהם פורצי דרך בניו מדיה המוניציפאלית, כראוי לעיר ללא הפסקה.